<h1>אגרות הרמ"ה — תשובת הר"ש משאנץ לרמ"ה</h1>
<h2>דף עא.</h2>
ועוד כתב הרב (רמב"ם) לענין מגדף אין המגדף חייב בסקילה עד שיפרש את השם המיוחד שם בן ארבע אותיות שהוא אלף דלת נון יוד ויברך אותו בשם מן השמות שאינם נמחקים עכ"ל. ולא משמע כלל שיֵחשב שם של אלף דלת אלא כשאר כנויים. חדא מדנקט יכה יוסה את יוסה טפי משאר. דאע"ג דאשכחן בכמה דוכתי (גיטין כ"ד ע"ב, ב"ב קס"ז ע"ב) שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת ואמרינן נמי (ב"ב קע"ב ע"א) שטר של יוסף בן שמעון פרוע, התם ע"י מעשה שאירע נקט הכי וכתיב יוסף בפ"א אבל כאן משונה מכל אחריני דכתיב יוסה בה"א. משמע דנקטיה משום דיש בו רוב אותיות של שם המיוחד ולא נשתנה ממנו אלא בסמ"ך לבדה דהיינו שם בן ארבע אותיות של יוד הא ואו הא. ומשמע בפ' ארבע מיתות (ס' ע"א) דלדיוקא נקטיה ולאו למילתא בעלמא גבי הא דאמר רב אחא בר יעקב אינו חייב עד שיברך שם בן ארבע אותיות ולאפוקי שם בן שתי אותיות דלא ופריך פשיטא יכה יוסה את יוסה תנן ומשני מהו דתימא מילתא בעלמא הוא דנקט קמ"ל. ועוד מדדייקינן התם דקורעים על הכינויים מדאמר רבי חייא השומע אזכרה מן הגוי אינו חייב לקרוע הא מעיקרא חייב לקרוע ואי שם המיוחד מי גמירי. והשתא אי בשם של אלף דלת אמאי לא גמירי כמו הכנויים דבשלמא שם בן ארבע אותיות של יוד הא לא גמירי דלא כמו שהוא נכתב הוא נקרא. ומההיא דשבועת העדות נמי ראיה גדולה היא. דתנן המקלל בכולם חייב דברי ר' מאיר וחכמים פוטרים. דקאי אשמות דתנא ברישא גבי שבועת העדות וקתני בהדייהו שם של אלף דלת. אעפ"י שיש לדחות דוחכמים פוטרים לא קאי אההוא, מכל מקום אי חשיב שם המיוחד אמאי איצטריך למיתנייה בהדייהו. דאפילו כינויים נמי קא משייר מינייהו טובא דלא תני להו. ועוד מה שפירש הרב דאם מברך בשם מן השמות שאינם נמחקים חייב, לא יתכן כלל. דבנקבו שם נמי בשם המיוחד איירי מהנך טעמי דפרישית מדנקט יכה יוסה את יוסה, ומדר' מנחם בר' יוסי נשמע לרבנן. דבסוף שבועות העדות מוקי בנקבו שם למקלל אביו ואמו ומוכח התם דלא מיחייב אלא בשם המיוחד. אלמא בשם המיוחד איירי. ומה לנו בדחיות ה0פֵק פליליות, להוציא לשאיות מדות תרומיות.
<h2>דף עח.</h2>
ועוד אשכחן בפרק הערל [יבמות פ"א ע"א] ובגיטין פרק הזורק [פ' ע"ב] אמר רב המנונא שומרת יבם שזנתה אסורה ליבמה. ובלא קדושין איירי. חדא מדקאמר זינתה, ועוד מדדייק התם בגיטין נישאו אין זינו לא נימא תיהוי תיובתא דרב המנונא. והשתא אם כדברי הרב דלא אסר הכתוב אלא אם כן קדש תחלה, כיון דמדאורייתא ביאת התר היא אמאי מיתסרא ליבם. ואע"ג דלית הלכתא כרב המנונא כדאמרינן בסוף פרק שני דסוטה [י"ח ע"ב], לאו מכח טעם זה הוא.
ועוד תניא בהדיא ביבמות בפרק אלמנה [ס"ח ע"א] בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין חלל וממזר שבא על כהנת לויה וישראלית פסולה ר' יוסי אומר כל שזרעו פסול פוסל וכל שאין זרעו פסול אינו פוסל ואמרי' התם מנא הני מילי אמר רב יהודה אמר קרא ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה. ועל כרחין בלא קדושין איירי מדפריך התם [ס"ט ע"א] ואימא עד דאיכא הויה וביאה ומשני דומיא דכהן גדול באלמנה מה כהן גדול באלמנה בביאה לחודה אף האי נמי בביאה לחודה ואמרינן התם מאי איכא בין תנא קמא לרבי יוסי אמר רבי יוחנן מצרי שני ואדומי [שני] איכא בינייהו ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה דתנא קמא סבר מה כהן גדול באלמנה שביאתו בעבירה ופוסל אף כל שביאתו בעברה פוסל, והשתא לתנא קמא היאך עמוני ומואבי וממזר פוסלין בביאה בלא קדושין והלא אין ביאתם בעבירה ולא דמו לכהן גדול באלמנה דלקי בביאה בלא קדושין.
ואל יהרהר אדם להביא ראיה לדברי הרב מהא דתניא בפרק משוח מלחמה [סוטה מ"ד ע"א] גבי חוזר מעורכי המלחמה ולא לקחה פרט לאלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל דקאמר לימא דלא כר' יוסי הגלילי דאמר הירא מעבירות שבידו, ומשני אפילו תימא ר' יוסי הגלילי וכדרבא דאמר לא יקח משום לא יחלל ואינו לוקה עד שיבעול, דההיא אפילו לתינוק אינה ראיה להביא. דההוא קרא בארש אשה ולא לקחה כתיב וכל מה שהיה מדקדק דלא כר"י הגלילי לא דייק אלא מאלמנה וגרושה דאיכא עבירה בקדושין לחודייהו לאביי אבל ממזרת ניחא אפילו לאביי דליכא איסור בקדושין כלל ותדע דאביאה בלא קדושין נמי לקי ממתני' דפרק אלו הן הלוקין [י"ג ע"א] דקתני ממזרת ונתינה לישראל דומיא דאחותו כשאר חייבי לאוין וכריתות דקתני התם דמה התם בלא קדושין שאין קדושין תופסין בהן אף הכא נמי בלא קדושין.
